<h1>ראבי"ה סימן תקנ"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
גרסינן בשלהי מגילה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אמר רב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין (מאתמול) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו'. והיינו הפטרה דחזון ישעיהו. וכבר היה הרב רבינו אפרים ז"ל רוצה להנהיג כן בגרמיישא ולא שמעו לו, כי המנהג הוא לומר חזון ישעיהו בשבת הסמוכה לתשעה באב, ואף על גב דפשט ההלכה כן משמע. ושלחו למורי רבי אליעזר ממיץ ואמר דלאו ראיה היא, דההיא דמגילה דרב כמאן דאמר בתענית שנוהג אבלות מראש חדש ועד התענית, ופלוגתא היא שם דרבי מאיר ורבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל, ודוק ותשכח, ופשטינן התם אמר רבא הלכה כרבי מאיר והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בתרויהו להקל, דאין אסור לא לפניו ולא לאחריו אלא אותה שבת שחל להיות תשעה באב בתוכה, ואנן אההיא פסקא סמכינן דלא נהגו אבלות דסיפור וכיבוס, ואף לא מדכירינן בהפטורה דברי אבילות אלא בשבת הסמוכה לו. ואף על גב דיום המנוח לאו מן השבת שחל תשעה באב להיות בתוכה הוא, אפילו הכי מפטירין ביה, דאי אפשר להפטיר אלא בשבת ולא בחול שלפניו. ונמתי לו אני אב"י העזר"י לדבריך קשיא דרב אדרב, דבמגילה סבירא ליה דנוהג אבלות מראש חדש, ובההיא פירקא [דמסכת] תענית [שם] גרסינן שבת שחל להיות תשעה באב בתוכה וכו' אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו אסור מיתיבי שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס חל להיות באחד בשבת מותר לספר ולכבס כל השבת כולה בשני ובשלישי וברביעי לפניו אסור לאחריו מותר קשיא לשמואל תנאי היא, מכלל דלרב סייעתא היא, אלמא דלא אסר מראש חדש. ותו דאמתניתין קאי, ודוחק לומר לתנא דמתניתין קאמר וליה לא סבירא ליה, דאם כן מאי פריך לשמואל, הא אליבא דתנא דמתניתין קאי, ומאי איצטריך למימר תנאי היא. ותו מי זוקקני לומר דלא סבירא ליה הכי, ואם תאמר משום קשיא דרב אדרב, אומר אני [אליעזר ב"ר] יואל הלוי דהפטרה שמזכירין האבל וצער ודברי תוכחת הנביא לא הוי אבילות גמור דומיא דסיפור וכיבוס אלא הוי כמו מיעוט שמחה, ואפילו לתנא דמתניתין דתני שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה וכו' קתני ברישא משנכנס אב ממעטים בשמחה, לרב נמי סיפור וכיבוס מותר ומיעוט שמחה צריך מאחד באב, ורב יהודה בריה דרב שמואל אמר רב קאמר נמי התם דממעטין, הילכך אינו ראיה מכאן לדמות לסיפור וכיבוס ענין הפטרה. [הילכך אכתי אמאי סמכינן דלא מפטירין בחדשיכם ומועדיכם בר"ח אב שחל להיות בשבת]. ושמא במדרש או במסכת סופרים מצאו כן. וכסדר ההפטרה שבפסיקתא דרב כהנא אנו נוהגין, ולא כההיא דמגילה. וגם יותר תמצא במגילה ענין הפטרה וקריות שאין אנו נוהגין כן. וגם בדילוג דראש חדש סמכינן אמסכת סופרים [פי"ז ה"ט]. ושוב מצאתי תשובת רבינו תם רבותי נראה לי עיקר קריית הפטרה דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש כמסודרות בפסיקתא שלש דפורענות לפני שבע דנחמתא לפני קללות דמשנה תורה ותרי דתיובתא, בין כשנחלק אתם נצבים ובין כשאין נחלק, שהרי אומר בצום גדליהו דרשו אחר ראש השנה ואחריו שובה. ויש שקורין שובה [בשבת ש]בין ראש השנה ליום הכפורים [וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות, קורין שוש אשיש] באותה שבת. וטעות הוא בידם, שאינם סדורות כן בפסיקתא. ושובה ישראל על תפלות מטר הוא, שבחג נדונים על המים, ומזהירין עליהם לשוב. ועוד שיפה צעקה אחר גמר דין, כדאמרינן בראש השנה [ט"ז ע"א] שאם פסקו להם גשמים מועטים בראש השנה הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן. ואתם נצבים שיש בה מקצת קללה לפיכך תקנו לה קצת נחמה שוש אשיש שהיא נחמה. וכדי שתכלה שנה וקללותיה [סדרו רבותינו קומו ותקעו]. דאי לא תימא הכי הוה ליה לתקוני עולו ותקועו. וכמה עניני תפלות גשמים אנו מתפללין עד הושענא רבא שהוא יום גזירת גשמים, לפיכך נכון לקרות (ת)שובה אחר יום הכיפורים אם חלה שבת אחריו, שעיקרה לגשמים. ואותם המאחרים שוש אשיש כשיש שבת בין ראש השנה ליום הכיפורים ומקדימין שובה אומר[ים] משל [כה]דין נצוחיא דאזלין לקרבא ונטלין [לולבא] בידיהון, וזהו משל הדיוט ואינו עיקר. וכן העתקתי מכתב גליוני רבינו יוסף טוב עלם. וכן נראה לרבינו תם. הא לך ראיה מגאוני עולם הלומדים סדר הפטרות מפסיקתא כניהוגינו. ואין לשנות סדר דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש. אבי העזרי.
